החלטה בתיק רע"א 27906-10-12

לפני בקשת רשות ערעור. מדובר ב"גלגול שלישי" של הדיון כפי שיפורט בהמשך.

רקע ועיקרי העובדות

1.      בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש שלום, כבוד השופט גד ארנברג, בעש"א 39627-11-11 מיום 28.8.12, בערעור מפעלי מתכת בע"מ (להלן: " המבקשת"), על החלטת כב' רשם ההוצל"פ שדחה בקשת המערערת לחייב את המשיבה, מנורה מבטחים (להלן: " המשיבה") בחוב הפסוק. המבקשת היא הזוכה בתיק הוצל"פ 03-33911-09-1. מר כדורי משה הינו החייב בתיק ההוצל"פ (להלן: " החייב").

2.      במסגרת ההליכים שנקטה המבקשת בתיק ההוצל"פ, היא ביקשה להטיל עיקול אצל צדדי ג' וביניהם גם המשיבה. העיקול הוטל באמצעות מדיה מגנטית ביום 13.6.10. בתשובה לצו העיקול הודיעה המשיבה, כי ביום 7.7.10 נרשם עיקול.

3.      כוונת העיקול הייתה לעקל כספי ארבע פוליסות ביטוח של החייב, המנוהלות על ידי המשיבה (להלן: " פוליסות הביטוח").

4.      המבקשת פנתה למשיבה וביקשה פירוט הזכויות שעוקלו ובמקביל פנתה ללשכת ההוצל"פ, וביקשה ביום 22.7.10 את מימוש העיקול.

5.      ביום 15.9.10 השיבה המשיבה, כי לא ניתן לממש את העיקול שכן ערכי הפדיון של ארבע הפוליסות נמוך מחובו של החייב כלפי המשיבה, בגין הלוואות שנתנה לחייב, חוב שעמד על סך 248,796 ש"ח.

6.      לבקשת המבקשת הורה רשם ההוצל"פ למשיבה לפרט תשובתה ולהמציא אסמכתאות.

7.      בהחלטת רשם ההוצל"פ, מיום 6.11.11, דחה הרשם את הבקשה לחייב את צד ג' וקיבל את טענות צד ג', לפיהן פוליסות הביטוח היו משועבדות לשתי הלוואות שנתנה המשיבה לחייב ושהחוב בגינן עמד על סך 263,860 ש"ח, בעוד ערכי פדיון הפוליסות עמד על סך 312,952 ש"ח לפני ניכוי מס. כמו כן קבע רשם ההוצל"פ, כי יש למשיבה הצדק סביר לאי העברת הכספים, שכן כאשר מדובר בגוף העוסק במתן הלוואות יש הצדק סביר לטענתו שאין עליו להעביר כספי עיקול כדי להבטיח פירעון חובו של החייב, המצוי בהליכים משפטיים, כלפיו.

טענות המבקשת בבית משפט קמא

8.      כב' הרשם בדק את ערכי הפדיון של פוליסות הביטוח ואת גובה החוב של החייב כלפי המשיבה ליום 22.8.11 ואולם מועד זה אינו רלוונטי שכן המועד הרלוונטי הינו המועד בו התקבל צו העיקול אצל המשיבה, היינו 7.7.10.

9.      לא כל פוליסות הביטוח שועבדו כביטחון לשתי הלוואות ולא ניתנה זכות קיזוז כנגד כל הפוליסות. עובדה זו התבררה למבקשת רק מתוך המסמכים שקיבלה עם סיכומי המשיבה. לא הומצא כל מסמך לפיו נרשמו שעבודים כלשהם אצל רשם המשכונות. מבדיקת המערערת לא נרשם כל משכון כזה ברשם המשכונות. לפיכך המשכון אינו תופס כלפי צדדי ג' אחרים, שהם נושים של החייב ובכללם המערערת.

10.  לפי המסמכים שהומצאו: הלוואה על סך 185,000ש"ח נתקבלה כנגד שעבוד של פוליסה אחת בלבד והלוואה על סך 28,000 ש"ח בלבד, ניתנה כנגד שיעבוד כל ארבע הפוליסות. לפיכך גם אם יבוצע קיזוז (ולא תתקבל הטענה שאין משכון) תיוותר יתרת זכות גבוהה, שאותה יש להעביר בגין העיקול.

11.  הודעת קיזוז לא נשלחה כנדרש, על ידי המשיבה לחייב. אין משמעות להודעת קיזוז שנשלחה לאחר הטלת העיקול ביום 7.7.10.

12.  טעה הרשם כשקבע בעניין ההצדק הסביר, מבלי להתייחס לעובדה שמדובר בחייב שהמעביד שלו הינו חברה לא פעילה שהוא בעליה. כמו כן טעה, בכך שלא דן בחוקיות ההלוואות שניתנו לחייב, שעה ששועבדו למעלה מ 80% מערכי הפדיון של הפוליסות ביום מתן ההלוואה וזאת בניגוד לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים.

תמצית הכרעת בית משפט קמא ונימוקיו

13.  יש להחזיר העניין לרשם ההוצאה לפועל, כדי שידון בשתי נקודות שלא הובהרו בהחלטתו: מועד הבדיקה באשר ליתרת הכספים שהחזיקה המשיבה לאחר הקיזוז. המועד בו צריכה להתבצע הבדיקה הוא מועד קבלת העיקול לראשונה אצל המשיבה. יש לבדוק עובדתית מהי יתרת סכום ערכי פדיון הפוליסות במועד זה.

14.  על כב' הרשם לשוב ולבדוק מהו סכום הפדיון המשועבד לטובת יתרת הפוליסות ומתוקף אלו פוליסות, שכן לא התייחס בהחלטתו לעניין זה, כי אם יצא מנקודת הנחה שכל הפוליסות משועבדות לטובת כל יתרת ההלוואות.

15.  בית המשפט קיבל את קביעת הרשם לעניין ההצדק הסביר, אך קבע כי משקלו של ההצדק הסביר יכול להשתנות לאחר שיבדקו הנקודות דלעיל.